העיקרון והבנייה של מכונת רנטגן

ממצאי רנטגן
בשנת 1895, השתמש הפיזיקאי הגרמני WCRÖ ntgen בצינור זכוכית אטום המוטבע בשתי אלקטרודות מתכת (אחת נקראת האנודה והשנייה נקראת קתודה) כדי לחקור את תופעת פריקת הגז בשפופרות קרני קתודיות. הוא הפעיל עשרות אלפי וולט של מתח גבוה על שני קצוות האלקטרודות והשתמש במחלץ אוויר כדי לחלץ אוויר מצינור הזכוכית. כדי לחסום את דליפת האור (סוג של אור קשת) במהלך פריקת מתח גבוה, מניחים שכבה של קרטון שחור מחוץ לצינור הזכוכית. כאשר הוא ערך את הניסוי הזה בחדר החושך, הוא נתקל בחתיכת קרטון ספוגה בתמיסת בריום ציאניד פלטינה הפולטת פלואורסצנטי בהיר במרחק שני מטרים מצינור הזכוכית. ניסויים נוספים הראו ששימוש בקרטון, לוחות עץ, בגדים וספר בעובי של כאלפיים עמודים לא יכול לחסום את הקרינה הזו. מה שעוד יותר מפתיע הוא שכשהגעתי לקרטון הפלורסנטי הזה עם היד, ראיתי תמונה של עצם היד שלי על הקרטון.
באותה תקופה, רונטגן האמין שמדובר בסוג של קרינה שאינה נראית לעין האנושית אך יכולה לחדור לעצמים. בשל חוסר היכולת להסביר את העיקרון שלו ואי הוודאות של תכונותיו, היא שאלה את הייצוג המתמטי של המספר הלא ידוע "X" כשם הקוד, המכונה "קרני רנטגן" (הידוע גם כקרני רנטגן או פשוט X- קרניים). זהו מקור התגלית ושמה של רנטגן. השם הזה שימש עד היום. דורות מאוחרים יותר קראו לו רנטגן לזכר התגלית הגדולה הזו.
לגילוי קרני הרנטגן יש משמעות רבה בהיסטוריה האנושית, ופותח דרך חדשה למדעי הטבע והרפואה. בשנת 1901, זכה רונטגן בפרס נובל הראשון בפיזיקה.
המדע תמיד מתפתח, ובאמצעות תרגול ומחקר חוזרים ונשנים של רונטגן ומדענים ממדינות שונות, התגלתה בהדרגה מהות קרני הרנטגן, המאשרת כי מדובר בגלים אלקטרומגנטיים בעלי אורכי גל קצרים במיוחד ואנרגיה גבוהה. אורך הגל שלו קצר מזה של האור הנראה (בערך 0.001-100nm, בהשוואה לאורכי גל של קרני רנטגן ביישומים רפואיים הנעים בין 0.001 ל-0.1nm ), ואנרגיית הפוטונים שלו גדולה בעשרות אלפים עד מאות אלפי מונים מזו של האור הנראה. לכן, לקרני רנטגן יש לא רק את התכונות הכלליות של האור הנראה, אלא יש גם מאפיינים משלהם.